'תעשי את!' - סרט על ברכה גילאי , יקירת העיר חולון, ניצולת שואה, שהקימה תיאטרון בובות באמצעותו היא מעבירה את סיפורה.
ברכה גילאי, ילידת צ'כוסלובקיה (1929), הייתה "ילדת פלא"-שחקנית כבר מגיל 3. בעקבות מותה של אמה איבדה את הרצון להופיע ומצאה אותו בחזרה, דווקא במחנה הריכוז אושוויץ.
עלתה לארץ ב- 1946 אחרי שיחרורה ממחנה ברגן בלזן. "גם אם הייתי אז צעירה, בת 17, אחרי כל מה שעבר עלי במלחמה, הרגשתי כבת 100 ". בארץ, התחנכה במקווה ישראל, שם החלה להתרחק מהחינוך הדתי ושם, בסיועו של מורה למוסיקה, חזרה לשיר. היא סירבה להמלצת מוריה להתקדם ולללמוד תיאטרון. "זה היה חשוב מאד, להקים משפחה ולהביא ילדים לעולם. הכרח המציאות". אחרי קום המדינה, התחתנה עם בצלאל גילאי, עבדה במועצת חולון וכמזכירה בבית ספר יסודי ופרשה מהעבודה עם לידת בנה הבכור.
התלהבותו של בנה, מבובות תיאטרון שראה אצל חברים, הובילו את הזוג גילאי לרכוש עבורו בובות. כשנתבקש הבן להופיע עבור חברים, בנו הוא ואביו תיאטרון בובות. כשברכה מתחה ביקורת על העבודה, אמר לה בצלאל "תעשי את!". כך החל מסעה של ברכה בעולם תיאטרון הבובות. על מנת לרכוש כלים למדה שילוב אומנויות במדרשה למורים לאמנות ברמת השרון, ובימוי, דרמה יוצרת ומוסיקה בת"א. היא עבדה תקופה קצרה במחיצתה של דינה דז'טלובסקי. ב-1966 צירפה אליה כשותפה את אידה שוורץ ויחד יצאו לדרך מקצועית. הן הופיעו בגני הילדים בחולון ובגוש דן.
רפרטואר התיאטרון כלל 7 הצגות לילדים בגיל הרך; עיבודים לסיפורים ידועים בצד מחזות מקוריים. בהצגות שולבו שירים מוכרים, ושירים שברכה הלחינה בעצמה. בעיצוב הבובות השתמשה בסלסטיק (celestic)- חומר שהביאה ב1970- מארה"ב ולא היה ידוע אז בארץ.
אחרי 21 שנות עבודה משותפת, פרשה אידה שוורץ מההצגות. אל ברכה הצטרף בצלאל בעלה (שעד אז "רק" בנה את הבמות והתפאורות ועזר בשלבי ההפקה של ההצגות). יחד הם הופיעו בשעות הבוקר, בערבים בצלאל המשיך בעבודתו כעיתונאי ב"ידיעות אחרונות". כשיצאו הזוג גילאי לגמלאות, העבירו את התיאטרון והצגות לבובנאית אחרת, אך זו לא המשיכה להופיע איתן.
עד שנותיה האחרונות היתה ברכה פעילה ב"בית להיות" בחולון שם נתנה בפני קבוצות עדות חיה על קורותיה בתקופת מלחמת העולם השנייה. בכדי להנגיש את הסיפורים הקשים לקהל הצעיר ברכה הופיעה עם בובות, דרכן היא העבירה את סיפורה. "הילדים לא מסוגלים להבין כמה זה מיליון וחצי ילדים שנספו ולכן אני מספרת להם סיפור של ילד אחד, ניסן, האחיין שלי והחוויות שעבר בשואה, ודרכו הם מתחברים לעבר", מסבירה גילאי, "בעוד כמה שנים רק ההיסטוריה תדבר. כרגע, צריך להעביר את הסיפור האישי לכמה שיותר אנשים".
ברכה גילאי נפטרה בשנתה ב-18 במרץ 2019. בת 90 היתה במותה. בובתיה נמסרו למוזאון לאמנות תיאטרון הבובות.