סילביה נשר נולדה בשנת 1942 כבת למשפחת ארדי במרסיי, צרפת. את ילדותה עברה בהונגריה. למדה באוסטריה, בהונגריה ובירושלים. ב-1967 החלה לעסוק בתיאטרון בובות בכלל ובתיאטרון הצלליות בפרט. ב-1973 ניהלה סדנת צלליות בחוג לתיאטרון באוניברסיטה העברית ועמדה בראש המדור של תיאטרון הבובות בתיאטרון לילדים ולנוער. ב-1975 קבלה מלגה ללימוד האופרה הסינית ותיאטרון הבובות הסיני. ב-1978 עזבה סילביה את הארץ לווינה, יחד עם בעלה יאיר נשר, בן קיבוץ ניר דוד.
היא עיצבה תיאטרון צלליות בעשרות הצגות וסדנאות ברחבי העולם וייסדה את פסטיבל תיאטרון הצלליות באוסטריה. היא יצרה, לא רק צלליות מרהיבות, אלא גם בובות תיאטרון בעלות מנגנונים שונים, תיאטרון קטיפה שחור, סרטים המשלבים בובות, צלליות, שחקנים ואנימציה עבור רשתות הטלוויזיה הגרמניות והבי.בי.סי. הבריטית, את סדרת 'החרצופים' האוסטרית ואת 'החיידקים' - סדרת בובות טלוויזיה לילדים.
הזוג נשר הופיע בפסטיבלים רבים ברחבי העולם. סילביה יזמה שיתופי פעולה בין תיאטרונים וכוכבי מחול באיטליה ועם אמנים פלסטיים רבים ביניהם האמן האיטלקי אציו אנטונלי והאמן הגרמני ארנס אופליגר. היא עצבה גם צלליות מרהיבות וגם בובות תיאטרון בעלות מנגנונים שונים: תיאטרון קטיפה שחור, סרטים המשלבים בובות, צלליות, שחקנים ואנימציה עבור רשתות הטלוויזיה הגרמניות והבי.בי.סי. הבריטית, את סדרת 'החרצופים' האוסטרית ואת 'החיידקים' - סדרת בובות טלוויזיה לילדים.
הצלליות של סילביה נשר הן ממש כמו מגזרות נייר - עדינות ומרהיבות בקווי המתאר שלהן. הן בעלות מפרקים רבים ועל כן נעות בחינניות רבה. בנוסף, היא עצבה את התפאורות להצגות.
יאיר נשר היה ממונה על יצירת הצלליות באמצעות גזירת חומר פלסטי מיוחד או ניסור בעץ. הוא יצר את מנגנוני הצלליות בעקבות שיטתו של אמן הצלליות הגרמני הידוע, קרמר; משטח מיוחד המחובר לצללית ומונח על במת הצלליות ואליו מחוברים חוטים דקים המניעים את חלקי הצללית. הוא הצליח ליצור תאורות מדויקות ומיוחדות. בהצגות רבות השתמשו במטול שקפים להקרנת תפאורות שטוחות ומרובות פרטים, לעיתים צבעוניות ולעיתים בעלות פרספקטיבה. הצלליות נעו על המסך כמו בתוך עולם תלת-ממדי. הם הנפישו צלליות גם בשיטות נוספות; צלליות שהוחזקו מעל ראשי המפעילים ונעו בחופשיות בחלל בין הבמה והפנס. המרחק המשתנה בין הצללית לפנס יצר אשליה בגודל הצלליות. ההישג החשוב ביותר שלהם היה יצירת צלליות לבנות. את אלה יצרו בעזרת חיתוך הדמות במראה והצבת הפנס בזווית מיוחדת.
סילביה ויאיר עסקו שנים בחקר האפשרויות האמנותיות הגלומות בתיאטרון צלליות ובשילוב גם במדיום המצולם. סילביה שהייתה אמנית סקרנית ותוססת, חיפשה בכל עת דברים חדשים וכך הקימו את 'וילה אדלרשטיין' - בית הארחה בהרי האלפים האוסטרים שהיה גם סטודיו וגם תיאטרון בובות. משם עברו לוונציה והקימו חנות לדברי אמנות.
הזוג נשר יצר עשרות הצגות ורפרטואר עשיר של חומרים יהודיים: 'זלטה העז', 'תיבת התבלינים' של בובר, 'אלוף בצלות – אלוף שום' של ביאליק ו'שיר השירים'. בנוסף הפיקו גם הצגות עפ"י חומרים קלאסיים כמו 'הפרעוש' מתוך 'פאוסט' של גתה, 'סיפורי אימא אווזה' של המלחין דה פאיה הכוללים את 'היפיפייה הנמה' ו'היפה והחיה'. 'אורפאוס' ו'קרנבל החיות'. עוד יצרו סרטים בעקבות אחד הספורים של 'סיפורי דקמרון' ו'מפצח האגוזים' ('החתול מור' המשלב מספר טכניקות הפעלה).
בשנת 2007 חזרו הזוג נשר לארץ, לקיבוץ ניר דוד. גם כאן הקימו סטודיו, הופיעו בהצגות וקיימו סדנאות לילדים והשתתפו בהצגת הצלליות 'צלילי היידן' לחגיגות ווינה בתל אביב.
בדצמבר 2009 סילבה נפטרה. יאיר תרם את האוסף העצום של הבובות והצלליות מתוך ההצגות למוזאון. חלק קטן מהאוסף המרהיב מוצג בחדר מיוחד.
אוצרת: מירי פארי | עיצוב התצוגות: דורה אשד | תודה ליאיר נשר על תרומת הבובות, הסרטים והחומרים הארכיוניים ועל חלקו בהעמדת התערוכה | פתיחת התערוכה: יולי 2010
למידע נוסף על סילביה ויאיר נשר בויקיפדיה - האנציקלופדיה החופשית
