רעיה ואיליה ברנדמן ובלה שקאטוב, מייסדי ושחקני תיאטרון הבובות 'פטרושקה' עלו לארץ מדונייץ, אוקראינה בשנת 1977. את הקריירה שלהם החלו עוד בילדותם, בדונייץ, אצל ברטה - אמו של איליה, שהייתה שחקנית ובמאית תיאטרון. בהמשך, רעיה ברנדמן למדה בביה"ס הגבוה בקייב. ארבע שנים אחריה הגיעה לאותו בית הספר גם בלה שקטוב. שתיהן למדו במגמת תיאטרון בובת משחק והפעלה בתיאטרון בובות. המגמה שלהם יועדה לשלב אותם בתיאטרון הבובות של קייב. הבמאי הראשי של תיאטרון זה היה גם מנהל מגמות תיאטרון הבובות בבית הספר והיחסים ההדוקים בין בית הספר לתיאטרון הולידו דורות של אנשי מקצוע. הלימודים במגמה בה למדו כללו בצד לימודי תיאטרון בובות גם גם לימודים עיוניים; היסטוריה של תולדות האמנות, של אמנות התיאטרון בכלל ותיאטרון הבובות בפרט. בנוסף למדו תנועה, פיתוח קול. אולם הדגש היה על הפעלה הבובות וסוגים שונים של תיאטרון בובות, משחק עם בובות ועבודה על דמות. הטכניקות שלמדו: בובת מוט בעיקר על כל גווניה ובובת כפפה. הסטודנטים קיבלו לבית הספר, בובות של הצגות ישנות מהתיאטרון המקצועי. הלימודים ארכו חמש שנים ולאחריהם החלו לעבוד בתיאטרון הבובות הרפרטוארי הממלכתי (שכלל 75 עובדים).
איליה ברנדמן למד בחראקוב בימוי תיאטרון, אך לאחר לימודיו עבר לתיאטרון הבובות של דוניץ ושימש בו שחקן ובמאי של תיאטרון בובות. בתיאטרון זה עבדו שלושתם 15 שנים.
ב-1977, רעיה ואיליה ברנדמן עלו לארץ והגיעו לאולפן קליטה בבאר שבע, שם החלו לשחק בהצגה 'הברבור' - אותה הביאו עמם מאוקראינה. ההצגה נכנסה לרפרטואר תיאטרון באר שבע. המפיקה מרים עציוני איתרה אותם שם והציעה להם להצטרף ל'תיאטרון הבובות של אריק' שחיפש אז מפעילי בובות ואמנים עולים מבריה"מ היו האפשרות הטובה ביותר. הסיבות לא היו רק אמנותיות, מרים עציוני קיבלה מהסוכנות תמריץ כספי בעבור כל עולה שהעסיקה. כשבלה הגיעה ב-1978, הצטרפה אליהם אף היא.
בין השנים 1986-1977 שלושתם עבדו בתיאטרון של אריק סמית. אריק סמית עיצב. הם הופיעו והפעילו. הקולות בכל הצגה היו מוקלטים, דבר שהקל עליהם את בעיית השפה. הבובות המקוריות של אריק סמית היו מעץ, "היה מאד כבד, ממש סיוט להפעלה…" בהמשך הוא עבר לייצור בובות קלות יותר, מעיסת נייר. הם עבדו גם בייצור הבובות; ראשי בובות וחלקי גוף נוספים מעיסת נייר, תפירת תלבושות והכנת אביזרים. בהמשך, משההחל אריק סמית לקבל הזמנות לבניית בובות. הם לקחו חלק גם בתהליך זה. אריק מעצב - הם בונים. עם בובות העץ של אריק הם עבדו בארץ, בפסטיבלים באנגליה, באמריקה, ואף צילמו 3 סרטים.
עם סגירת התיאטרון החליטו לקחת סיכון, לצאת לדרך עצמאית ולבנות הצגה בששת החודשים בהם קיבלו דמי אבטלה. הם החליטו לעבוד כפי שעבדו בדוניץ, יחד עם הניסיון שצברו אצל אריק סמית בבבניית הבובות. הם בחרו להתמקד בבובות מוט בטכניקת ה'גאפיט' ובתפאורה פעילה.
הצגתם הראשונה בעברית היתה 'הארנב מרחוב גזר'.
על ההצגה כתב המבקר אמיר אוריין בעיתון 'העיר': ' פטרושקה מצליחים להפוך כל תחבולה ליצנית בסיסית לאמנות של ביצוע'. ואכן ההצגה הייתה עם מילים מועטות, אבל עם דרמה, קונפליקט, והרבה תעלולים, מוסיקה והומור. בדומה לסרט מצויר.
קטע מההצגה 'הארנב מרחוב גזר'
מתוך הפרק הראשון של התכנית 'מסיבת גן' | הטלויזיה הישראלית | 4 ביולי 1989 | מפיק ועורך: מיכאל כהן אלורו | במאי: שלמה אלברט
יחד עם ההצגה נולד שם התיאטרון - 'פטרושקה'. פטרושקה הוא דמות בתיאטרון הבובות הרוסי העממי. כך הכירו השלושה את הדמות לאלפי ילדים עבריים. ההצגה השנייה שלהם הייתה: 'ספר הפלאים של פטרושקה', הצגת-מפגש. פטרושקה הבימתי מדפדף בספר הקסמים. מתוך דפיו מתעופפים סודות מעולם תיאטרון הבובות וכך מתוודע הקהל לשיטות הפעלה וסגנונות שונים.
כמעט בכל ההצגות הם השתמשו בבובות מוט בעלות מנגנון מורכב המאפשר לבובה לא רק ללכת, להתהפך ולקפוץ, אלא גם לפתוח ולסגור את הפה לדיבור ולהניע עיניים. שחקני 'פטרושקה' היו היחידים בארץ שעבדו עם מנגנון ייחודי כזה (שפותח בתיאטרון הרוסי). והצליחו להעניק חיים והבעות בעלות דקויות לכל בובה ובובה. לאט-לאט הם התגברו על בעיות השפה. נראה היה שהמבטא הרוסי שלהם לא הפריע לקהל הצעיר.
במהלך השנים תיאטרון הבובות 'פטרושקה' העלה שש הצגות: 'הארנב מרחוב גזר', 'ספר הפלאים של פטרושקה', 'בן השמש', 'הרפתקאות הדובונים', 'תעלולים בגינה' ו'במבי'. את כל ההצגות כתב או עיבד איליה. חלקן עוצבו על ידי רעיה ובלה ואחרות על ידי אמנים עולים אחרים. כל הצגה הייתה שונה במהותה. העיתונות שיבחה את ההפעלה המצוינת של הבובות, את ההתאמה לגיל הצופים, ההמצאות עתירות הדמיון של הבמאי ואת ההומור.
כך למשל בהצגה 'ספר הפלאים של פטרושקה' מציגים צילום רנטגן של בטנה של בובת התינוק ורואים בצילום יד, כי הבובה בובת כפפה וידו של המפעיל היא הגוף שלה.
בהצגה ההרואית-רומנטית 'בן השמש', נתלשת קרן אור משמש עגולה וצהובה והופכת להיות לילד זוהר. את חרב הקסמים משיבים לבן השמש כשמזמינים ילד מהקהל, מפשילים את שולי המסך ומכניסים אותו לקפל היוצר מערה חשוכה שאליה נזרקת החרב.
כשהתפצל התיאטרון, רעיה ואליה ברנדמן המשיכו להופיע ואחר כך פרשו לגמלאות. בלה ממשיכה להופיע בהצגות יחיד תחת השם 'תיאטרון הגלגל' וללמד.
שם התערוכה 'להיות מבוגר זה משעמם' 'הושאל' מהסופר ג'אני רודאני, כמחווה לרוח החיים השובבה של שלושת השחקנים המבוגרים שהציגו לילדים (ולהוריהם).
בתערוכה הוצגו בובות וחלקי תפאורות מתוך ההצגות:
תעלולים בגינה | עיצוב בובות: ויטלי רוזנפט | עיצוב אביזרים ותלבושות לבובות: אירינה וינברג
במבי | עיצוב בובות ותפאורה: א. פבליק | ביצוע תפאורה: מריה גורביץ'
פטרושקה | עיצוב בובות ותפאורה: בלה שקאטוב, רעיה ואיליה ברנדמן
תערוכה ראשונה בסדרת 'הגירת הבובות' | אוצרת: מירי פארי | עיצוב התערוכה: דורה אשד | מעצב התצוגה של 'פטרושקה': איליה ברנדמן | פתיחת התערוכה: יולי 2007
ערב פתיחת התערוכה כלל את הרצאתה של בלה שקאטוב: על תיאטרון פטרושקה ועל ה'גאפיט' - המנגנון המיוחד של בובות המוט הרוסיות | הקרנת הסרט הבובנאי - על אמן הבובות המופלא איגור פוקין