ראש קטן | דפנה להמן
גילופין | רויטל אריאלי
התערוכה העמידה זו מול זו שתי תפיסות אמנותיות בתיאטרון הבובות. בדרמה טובה העמדת זוג גיבורים זה מול זה מדגישה ומעצימה את תכונותיו המיוחדות של כל גיבור. כך גם ההעמדה של שני עולמות אמנותיים שונים כל כך מדגישה ומאירה אותם. העולם של דפנה להמן הוא עולם של אגדות מיתוסים, סיפורים, פיות, מכשפות, נסיכות ושדונים. עולם צבעוני מאוד, מיניאטורי, מושפע מעולם הבובות המסורתי. גם החומרים מסורתיים: עיסת נייר, פימו, דאס וכל חומר אחר שאפשר ללוש בסבלנות, להוסיף פרטי פנים וידיים קטנטנות. ככל שהן קטנות יותר הן מדויקות יותר. צבעיהן עזים: כתום תפוז, צהוב, אדום. תווי הפנים מצוירים ביד בוטחת ועדינה. תהליך יצירת הבובות הוא מאוד אישי ואינטימי. שפע של פרטים זעירים המצוירים במכחול הזקוקים להתבוננות חוזרת ומעמיקה. חלק מהבובות הן בובות תיאטרון מסורתיות, כפפה, מוט. אחרות הן בעלי הן בעלות גוף ותלבושות מוזרות המזכירות בובות חרסינה עתיקות. חלל הפעולה שלהן: קופסאות קטנות כמו תיאטרון ביתי קטן, המסתפק בשולחן ובחדרון.
העולם הצבעוני והשופע הזה עמד בתערוכה מול / ליד העולם המורבידי והאפל של רויטל אריאלי שלמדה בבצלאל במחלקה לאמנות פלסטית וביה"ס לתיאטרון חזותי בירושלים: רקדנית מזדקנת, גיבן, תינוק שבקע מביצה והוא זקן כבר ביום היוולדו. עולם היצירה של רויטל אריאלי. החומר הוא חלק מהותי של הדמויות המגולפות מגושי ספוג. הטכניקה דומה לגילוף באבן או בעץ: החסרה. מיכאלאנג'לו אמר שהוא רואה את הצורה באבן. גם דמויות הספוג של אריאלי מקבלות צורה אט-אט תחת סכין החיתוך והמספריים. לעיתים נדמה שמול עינינו הבובה אינה דימויים אנושיים אלה דמויות אמיתיות נושמות ובעלת חיים גם בלי המפעיל. גודלן כמעט טבעי. הן חריפות בקוויהן ובעירומן, הן בצורתן והן בחומר החשוף: הספוג שהוא יותר אמיתי מהבשר החי.
כשמתבוננים בבובות של דפנה אין ספק מי השחקן-מפעיל ומי הבובה. הבובות של רויטל פועלות בחלל במה אפל גדול. קשורות למפעילן קשר הדוק. לפעמים הן חלק ממשי ממנו. ולרגעים קשה להבחין מי השחקן ומי הבובה. מי מוביל מי. מי מעניק חיים?
רויטל אינה עובד לבד. אמנם ידיה המגלפות, אבל בחלק בלתי נפרד מתהליך עיצוב הדמויות וההחלטות האמנותיות, כמו בניית הסיפור מאחורי הדמויות, משתתפת הבובנאית יעל ענבר.
שני העולמות הללו שהוצגו בתערוכה הם הצצות לשתי השקפות עולם אמנותיות בתיאטרון הבובות המציע לנו שפע של שפות.
אוצרת: מירי פארי | עיצוב התערוכה: דורה אשד | פתיחת התערוכה: אפריל 2002 | במשכן לתרבות ולאמנות ע"ש שטיינברג