תערוכת בובות, מסמכים, צילומים ורישומים מעיזבונו של אמן הבובות והמחנך לוץ חצור (לודביג הופמן) שפעל בארץ בשנות ה-50.
לוץ חצור היה אמן לא ידוע, כזה שמתגלה פעם בזמן רב. כזה שככל שמעמיקים בתולדות חייו ובאמנותו נוכחים עד כמה עמוקות ומגוונות איכויותיו. הוא נולד כלודביג הופמן בברסלאו, גרמניה (היום ורוצלב,פולין) בשנת 1921. בנעוריו למד ציור וגרפיקה. בעקבות ליל הבדולח בשנת 1938, נלקח יחד עם אביו למחנה הריכוז בוכנוואלד. אחרי תקופה ארוכה כשוחררו מהמחנה, קיבלו הבנים אשרה לפלסטינה וההורים - לשנחאי. לאחר מלחמת העצמאות הגיעו לקבוץ שריד שם קבל את פניהם אחיו של לוץ, חנן.
בארץ, חצור קיבל מלגת לימודים בבית הספר לאמנות 'בצלאל' אבל תיאטרון הבובות היה תשוקתו הגדולה ביותר. הוא אמנם לא הביא עמו מגרמניה מזוודה מלאה בבובות אבל הביא את המנטליות התרבותית-אמנותית המרכז-אירופאית של לפני מלחה"ע השניה. אז, תיאטרון הבובות היה חלק בלתי נפרד מן התרבות. אנשים אהבו, הבינו והעריצו את האמנות הזאת. במיוחד את ההצגות הסאטיריות בעניני דיומא.
בארץ, שנות ה-40 של המאה הקודמת היו עבור לוץ חצור שנים של מצוקה חומרית ונפשית. באותן שנים התוודע לאמן בובות ממוצא צ'כי - ד"ר פאול לוי. סביב פאול לוי התלכדו צעירים רבים ממוצא מרכז אירופאי, יחד איתם, הקים את 'להקת העץ'. גם לוץ השתתף בהצגות האלה וגמר בליבו שזה יהיה ייעודו. הוא יצר בובות בעצמו על פי סיפוריו של ומאז סבב עולמו סביב תיאטרון הבובות כדרך חינוכית-טיפולית לילדים. הוא גם צייר אולם הציורים נוצרו במעגל הפנימי יותר, וכמעט שלא הוצגו בימי חייו.
חצור היה קומוניסט חדור אמונה עמוקה בזכויות העמלים גם לתרבות ולאמנות. הוא הציג את הצגותיו במחירים שווים לכל נפש. לרבים מהילדים ההצגה 'המלך מגמון' על מלך אוהב זהב, היתה הצגת תיאטרון הראשונה בחייהם. חצור יצר מספר הצגות נוספות 'עיר האמנים' - על מאבקו של העם בעריצים, 'ביקור הצעצועים', 'פאוסט', 'סבתא והחיות' ומחזה על גמדים ואויביהם.
כך כתב על בחירתו בשילוב מנגנוני ההפעלה - המוט והכפפה: "לשתי שיטות ההנעה ביטוי שונה לגמרי. את בובות הכפפה צריך להכיר היטב וללמוד את סוד תנועותיהן המועטות ורבות הביטוי. הן מלאות סגנון וחיים עצמאיים ומלבד זאת מתאימים יפה לפעולות פשוטות ומסוימות. (תפיסת חפץ וכו') אשר להן אז משמעות מפליאה. בובות המוט הן חינניות וגם ריאליסטיות בתנועותיהן, הפעלתן קלה יותר בהשוואה עם כל קונסטרוקציה אחרת (מריונטות), וכן הן עולות על כל אחיותיהן בעולם הבובות על ידי אפשרויותיהן הבלתי מוגבלות בתנועה ובפעולה (מלבד תנועות רקוד וריחוף – הממלכה הבלתי מוכחשת של המריונטות)."
ב-1949 לוץ התחתן עם שושנה פייג (מוסיקאית ומורה לחליל), והם עברו לגור ברמתיים, כיום, הוד השרון. חצור עבד במעון 'גבעת הוד' בהוד השרון עם ילדים שלא החזיקו מעמד במסגרות חינוכיות או חברתיות אחרות. למענם, הוא פיתח תוכנית חינוכית המבוססת על הכנת בובות בטכניקות מעורבות של מוט וכפפה.
בשנת 1963 לוץ מבין שלאהבתו - תיאטרון הבובות - אין עתיד. הוא חוזר אל הציור. כפרידה מן הבובות האהובות עליו הוא צייר את המלך מגמון בשלוש פוזות שונות: מהרהר, רוקד ועצוב. ב-17 בספטמבר 1975 אחרי מספר שעות של פעילות ב'תא' הקומוניסטי, נכנס לסטודיו וצייר ציור של שלישיית נגנים. באותו הלילה, נפל ומת. הוא הותיר אחריו את הבובות ו-370 ציורים.
תערוכה שלישית בסדרת 'הגירת הבובות' | אוצרת: מירי פארי | עיצוב תערוכה: דורה אשד | פתיחת התערוכה: מרץ 2009
פתיחת תערוכה כללה דברים מפי מירי פארי - מנהלת המוזאון ואוצרת התערוכה | הקרנת הסרט התיעודי 'מחפשים את המפלצת' - על הצגה שהפיק גארי פרידמן באוסטרליה ע"פ מחזה לתיאטרון בובות שכתב יאנוש הוכברג בן ה-14 במחנה הריכוז טרייזנשטט.